יום אחד אגיע רחוק..אבל מי חשב שזה יהיה בגיאורגיה

האופטימי הציע יום קודם שנצא לדרך בשעות הצהרים, הבלונדינית שיודעת לחשב את זמן*מהירות=דרך, הטילה וטו נחרץ

יאמר לזכותה- הראשון עד כה. המסע נדחה ביום, ההשכמה הציבה את כולנו עם מבט עמום בפתח הרכב בשעה 9:30.

האופטימי הבטיח שהדרך אל עיר המערות של ורדזיה תהיה מעט משובשת אבל קצרה, כשהדרך חזור הינה ארוכה אך משופרת.

נקפוץ לסוף ונסכם, שאכן האיש אופטימי ללא תקנה.

הנסיעה הייתה ארוכה מנשוא, עצרנו לקפה קטן בעיירה ורודה , הבנות הרגישו מובילות אופנתית.

 

טיפסנו לגבהים שינינו מצבי צבירה האויר היה קריר ודל. הנוף היה  ירוק ומרהיב. עלינו לכפרים מבודדים יותר מהלונלי פלאנט , ילדים מחאו כפיים כשראו פלא 4X4. הזמן עצר מלכת.. רק בכפר. נספרו כ-7 שעות בדרך הקצרה !

האוטו שלנו גדול ושחור ספג שפשוף מנהג נגדי שהתכופף לחפש משהו, כי הרי הוא מכיר את הדרך בע"פ. (לפחות הוא לא סימס..)

הבלונדה רצתה שנחליף פרטים ..אנחנו העדפנו להחליף אוירה.

כשירדנו מההר הנוף נעשה יבש יותר, והזכיר את נופי רמת הגולן הקבוצה רטנה ביאוש מוכר, האופטימי שרבט את סייסמוגרף השמחה שלנו שכרגע הראה צניחה. הצחוק חזר לבעבע כשקבוצת הודים תועים באו מולנו ושאלו היכן באטומי, הנהנו להם ונפנפנו ארוכות. 

מיד חשנו ממוזלים..שמחה לאיד היא אכן שמחה. 

עצרנו למלא דלק ליד סופרמרקט מפונפן שמזכיר את טיב טעם, החשבון בקופה גם הוא תאם. ציביליזציה יקרה.

הגענו מאובנים לורדזיה. הבלונדה הראתה סימני לחץ לאחר שחישבה את הזמן המוקצב לביקור. עפ"י נוסחה דרך*שרב= סיוט.

האופטימי נלחם עבור הקבוצה והשיג הקלה בתמרור האין כניסה, חזרנו לרכב ונכנסנו לאתר. זה מה שקורה כשאופטימיות בפוגשת אמפטיות..הקבוצה חזרה לסקפטיות הידועה ונענעה ראש כפי שלמדה מהפרות בדרך, בעיקר לאחר שהלכה מספר מנהרות ללא ציורי הקיר המובטחים.

כל הנסיונות לגרום לה להתפעל מהמערכת המסועפת ומהצ'יזבט המקומי על המלכה תמרה ומקומות המסתור לא צלחו. בהתקף יאוש אחרון יצאה הסטייליסטית חלוץ,כשהיא מוכיחה כי פילאטיס הוא לא לשוא..או סתם כדי לגמור עם זה ולסמן V,

קריאות העונג שהשמיעה כשנכנסה למערות הקרירות משכה אליה את שאר החבורה, נרשמה התלהבות ואף ביקור אצל הנזיר בכנסיה + חיכוך בטיילים ישראלים בדרגות אמונה ואושר שונות. 

התחלנו את הדרך חזרה..מוותרים על עצירת התרעננות כדי לגמוע שעות אור. עד כה לא נרשמה בירה או חאצ'פורי..יום ללא מורל.

הדרך המשופרת הינה ב"עיני המתבונן" האור החל לרדת ומיצי הקיבה עלו.

המכחישה העיזה והרימה משאלה קולית לעצור לאכול..מסעדה ראשונה עם עשן מנגל חלפה. החל דיון... מסעדה שניה חלפה..הוחלט להסתמך על הגורל ואם נפגוש באחת נוספת נעצור. בטרם הספקנו לומר "בורג'ומי" עצרנו. מהחניה שמענו צלילי מוזיקה גיאורגית מחרישה. הצצנו פנימה וראינו חבורת גברים שיכורה משמחה .

אירני ישראלי וגיאורגי נכנסים למסעדה... זו אינה התחלה של בדיחה...במרפסת הסתחבקו איתנו קבוצת אירנים והודיעו שאם זה תלוי בהם אצבעם לא תלחץ  על הכפתור, מה אפשר לומר, מחמם את הלב, נרגענו.

הגיאורגים השמחים עקבו אחרנו בעיניהם ואנחנו צילמנו אותם מרקדים, מתפעללים בכוסות, מנסים לפסק עד שהכרס נוגעת ברצפה ובעיקר מזיעים. שמחים יודעים לזהות שמחה, בעיקר ישראלית. תוך שניה אימצו אליהם את הבלתי עציב ולפני שהגיע החינקלי כבר אחזו בו ועשו בו כבשלהם. הוא לא יצא פרייר והסגיר גם אותנו ואת האירנים ההמומים וכולם, כעם ישראל חי הרימו רגלים להורה סוערת כשהדי ג'יי ואלוהים מנגנים מחרוזת חתונות נוסח כנר על הגג פוגש באסקימו לימון.

התכנון - עצירה לחצי שעה, גג!! בפועל-יצאנו לאחר שעתיים וחצי, כשהסקפטי מחלץ את השמח לאחר ששתה כמה קרנות.

והוא מתנשק עם העם ומחליף נוזלים (זיעה, תרגיעו)

חברנו החדשים התקשו להיפרד  ונפנפו לנו מהחלון עם כוס מלאה ונשיקות פורחות.

חזרנו לדרך הארוכה...ללא תאורה מלאת הפתעות , סוסים,פרות, כלבים, ילדים- חוצים. ברדיו ניגנה תחנה שהגדירה מחדש את המושג "רנדומליות". הגענו למלון רצוצים. מלמלנו קזינו בחלום.

סה"כ צברנו 17 שעות כביש, כיפאק היי לנהגנו הסקפטי שהחזיר אותנו לשרתון , לחדרנו ששולם מראש.

המלון מפנק, מפנק, מפנק, גיאורגיה ורסנו..

האיש האופטימי/אמפטי/סתם שמח, הרגיש בערב קודם עייפות ועוינות בקרב הקבוצה. כדי למנוע מרד הקדים והודיע שמחר יום חופשי ויש סיור בעיר. כשהפנה מבטו לירכתי הרכב כחכח בגרונו והודיע שזה פשוט יום חופשי...
ועל זה יאמר הוא לא רק שמח הוא גם סנסטיבי.

הקבוצה החליטה על יקיצה טבעית..בן זוגה של הסטייליסטית החליט משום מה שטבעי לו שכולם התעוררו ב7:00. החבורה התייצבה ב10:00 בחדר האוכל זועפת , מסתבר שיקיצה טבעית לא באה להם בטוב.
המשך היום תוכנן בבריכה,למרות העננות הקלה, האופטימי אמר שהכי כייף לשחות כשמטפטף, בלית ברירה הסכמנו.
נשלפו עיתונים והספר ג'ינגיס חאן. המקום נותן השראה להגות במנהיגים גדולים.
בזמן ששחינו התארגן נשיא גיאורגיה ליציאה מלווה בלפחות שישה מקררים, שני צלפים ועוד שניים שנראים כאילו הם יודעים משהו... הסקפטי צפה בהם ישוב על ספסל עם זקני העיר, ממלא דו"ח ליקויי אבטחה.
הטפטוף הפך לגשם עז, רגע של התפכחות- כשאתה בבריכה ואתה נרטב, מיד הטמן את אייפונך ונוס למקום מקורה.
דאג שהמקום המקורה יכיל צ'יפס ובירה, כך היאוש נעשה יותר נח, תלמדו מהברווזים.

האופטימי נחרד כשהבין שאת המשך היום אנו מבלים בחדרים מי ברביצה ומי בהדבקת פערים.
ערב, הגשם המשיך, האופטימי כבש את הרכב ובלי התחשבות עשה סובב באטומי, מתעלם מחוסר הנכונות לרדת מהרכב כדי להתפעל מהאטרקציות. אז ככה, יש מזרקות מרקדות לפי מוסיקה אקראית כולל הקרנה על מסך אובך. יש שני פסלים מדהימים המסבירים מהי מערכת יחסים קרובה מדי.

ויש מסעדה אחת שעומדת על הראש או יותר נכון על הגג,

אותה גם דגמנו (כן ירדנו לשם כך מהרכב). סיום הלילה הושקע בקזינו , הסטייליסטית שיחקה רולטה בבופה..יצאנו מורווחים.

כל הדרכים מובילות לאושגולי

כזכור בפרק הקודם מצאה החבורה רכב 4x4 שיוביל את כולה בליווי מוסיקת האוס גרוזינית שביז׳ו צרב, אל הרי הקווקז שהבטיחו חווית אקסטרים שתכלול הכנסת אורחים מרגשת בכפר נידח ששמו אושגולי.

יצאנו לנסיעה הארוכה, שנעשתה אין סופית בגלל שלפוחית רגיזה/ בוגרת של החבורה + קיבתה שלא יודעת שובע.. בדרך לפותי  (בחיי שיש מקום כזה ) עצרנו לתירס ובירה ואגוזים ובייגלה,  היבואן פתח עמדת ברמן מפניקה כשהמזיגה מתמזגת עם איכות הכביש.

בדרך לזוגדידי ( נשבעת! תפתחו מפה) עצרנו לחצ׳פורי עם גבינה, חצ׳פורי עם ביצה ודונאר לצמחונים.

עברנו סכר , עקפנו פרות ,התעקלנו עם אבנים מתדרדרות, הרזונת מסימונס ביקשה להקיא , מפלס החרדות של המורה עלה עם הגובה, האמפטי ניסה לרכך, הסקפטי נהג והסטייליסטית ריירה עם ראש מתנדנד כי נתנו לה ״מעבר״...

הגענו למסטיה המתפתחת לתיירים צעירים, או לחובבי ז׳אנר המערבונים. היתה מחשבה להיות כאחד הטיילים ללילה, המחשבה נגנזה כשראינו מלון דה לקס עם נוף להרים. למחרת יצאנו השכם (9:30) לעבר צריחי אושגולי , נוף מקסים .. !

חתיכים גררר

והכנסת אורחים בעלות 50 לארי ,כן שוב חצ׳פורי! משם חזרנו למלוננו המלטף לא לפני שעצרנו בזוגדידי ל... בדרך ב..פותי לתירס מקרב לבבות, נשיקות וחיבוקים ששמורים ללקוחות

קבועים ועצירה מפתיעה בחוף מגנטיטי , גיאורגיה מתוקה כמו ישראל שנות ה-70 עם לונה פארק ופיצוחים בכיכר למי שרוצה לשחזר ילדות.

ביז׳ו ,חייך לעולם והוא יחייך חזרה - תאוריית האופטימי

נתב״ג ריק מסתבר ש9  בבוקר זו שעה מעולה לנטוש את הארץ, קריאה אחרונה בהחלט ,
זיהוי בדקה ה90 שחבר קבוצה נשכח בשירותים כשהוא עובר
בנחת על הורוסקופ סופ״ש . עשינו את זה, אנחנו על מטוסון לגיאורגיה.
הסטייליסטית התמקמה ומיד ריירה על השמשה שאר הנוסעים ניסו לנשום קצת מזגן
שהורכב בטעות על קרקעית המטוס.
נחיתה רכה וקבלת פנים מתוקה ע״י שני ילדים ילידים נושאי מגש הכסף עמוס
בקלאוות שיובאו מתורכיה השכנה. טעים.

המלון אכן מעוצב למשעי בסגנון הארי פוטר פוגש ב hall of fame
ההוא מהשירותים מתעקש שבוב מארלי היה פה...

ושוב השאלה מה לארוז?

אז ככה היעד המבוקש- גרוזיה או בשמה הפוליטקלי קורקט גיאורגיה, בניגוד לניחוש אין לנו שם שורשים וגם לא מצאנו דיל שוה, אנחנו לבד ! ולבד אני מתכוונת הסטייליסטית ובן זוגה הטס רק למרחקים קצרים.. לא הוא לא יוסיין בולט. הזוג המקריב ההוא מהשנה שעברה, כלומר האיש השמח מדי ובלונדינית שטוענת שהיא מורה (מכורה לריאלטי..), ותוספת חדשה ניצולת דיאטת סימונס במשקל קל ובן זוגה יבואן פרזול של חברה ששמה מתחרז עם פריחה.
המבוגר ..האופטימי והשמח מדי אחראי על אירגון הטיול והמסלולים. עיקר תפקידו עד עתה היה לוודא שנשלם כקבוצה ומאז הוא מדווח בכל יום - "מה לא יהיה בטיול".. אז ככה זהו אינו טיול היקפי זהו טיול כוכב, אבל אל תדאגו המלון היסטרי.
המלון לא בטיבלסי אבל הוא בעיירת נופש סקסית. המלון, גם הוא הוחלף ל"פרשט קלאס". ובעצם אם הטיול כוכבי הוא גם ללא ג'יפים, פרייבט מספיק... לא השגתי פרייבט אבל זו עיירת נופש בטוח תהיה חברת השכרה לא????!! ובכלל מציע שנזרום.. אכן גילינו איזהו הזורם השמח בחלקו.
בגלל המסלול המתעתע נכנסה הסטייליסטית לאינטרנט לבדוק את כל אזורי הזמן, הגבהים ,מזג האויר ועשתה שכלול. לקחת הכוללל
בגדי ים לעיירת הנופש (לפחות שניים להצליב שיזוף), נעלי הליכה, כפכפים וכמובן נעלי עקב, כי אלוהים יודע למה התכוונו המטייל כשהמליצו על נעלים גבוהות. פריאו וגם פשמינה, גופיות וגם אחת טרמית. ספר, למקרה שאין השכרת רכב. קצת מידע היסטורי ו "לאשה" כי אין לונלי פלאנט בעברית ובעיקר תפילה בלב לקצת חופש.